באיים הקריביים, בשרשרת הפנינים של האיים הקאריביים הקטנים, המשתרעת בקשת ציורית מהאיטי ועד לשפך נהר האורינוקו ובהמשך לאורך חופי ונצואלה של דרום אמריקה, ישנם איים געשיים רבים בעלי טבע עשיר ואקלים נוח. . מפרצים נוחים רבים, שוניות אלמוגים, סלעים מוזרים וכיסוי יער צפוף, חופים שוליים דקלים עם החול הטהור ביותר - באמת פינת גן עדן עלי אדמות.
האקלים הטרופי של רוח הסחר של האיים הקאריביים הקטנים הוא ארץ של קיץ נצחי עם טמפרטורות חודשיות ממוצעות נוחות בין +24 ל +26 מעלות צלזיוס. זעמה של השמש הטרופית ממתן את נשימת רוחות הסחר הצפון-מזרחיות. הדבר היחיד שמפריע מדי פעם את שלוות גן העדן הזה הוא הוריקנים טרופיים. הם בדרך כלל מגיעים לאיים בחודשים יולי - ספטמבר, מלווים בווילונות ובגשם שוטף רב ימים.
נראה ששום דבר לא יכול לשבש את הקצב הנינוח של החיים באיים הנשטפים בגלישה החמימה של הים הקריבי. עם זאת, במעמקי האיים ומתחת לקרקעית האוקיינוס מסתתר איום נורא - הוא מזכיר בצורה מרשימה את קונוסיהם של הרי געש כבויים ופעילים שעולים ברבים מהאיים הקריביים.
מפורסם במיוחד הוא הר הגעש מונט פלה, הממוקם במרטיניק, אי שהפך בסוף המאה ה-19 למושבה הצרפתית המשגשגת ביותר וקיבל את הכינוי "פריז הקטנה של איי הודו המערבית". ההתפרצויות הגעשיות הראשונות תועדו בשנת 1635. פעילות געשית נצפתה אז בשנים 1792 ו-1851, כאשר אפר, לבן כשלג, כיסה את העיר סן-פייר, השוכנת למרגלות מון פלה, בשכבה עבה. מאז, ההתפרצויות הפכו לחלשות יותר, ובמשך חצי המאה הבאה הר הגעש "ישן לחלוטין".
בתחילת המאות ה-19 וה-20 הפכו ראש הר הגעש ומורדותיו למקום מועדף לטיולים של יום ראשון על תושבי העיר. אולם בתחילת מאי 1902 התעורר לחיים הר מונט פלה הנסתר, למרות שאיש לא תפס את חידוש פעילותו כאות לסכנה איומה המאיימת על העיר. ועד מהרה ערך מונט פלה יום דין אמיתי, המורכב מכמה אקטים. כבר ב-5 במאי התרחשה הטרגדיה הראשונה: ביום זה גרמו גשמים עזים להיווצרות זרימת בוץ מאפר חם, ששטף את מדרון הר הגעש מונט פלה והרס את מפעל הסוכר המקומי.
בליל ה-8 במאי גבר עוצמת ההתפרצויות בצורה מדאיגה, ובשעות הבוקר המוקדמות נשמעו שלושה פיצוצים חזקים בזה אחר זה. אחרי זה התחיל סיוט אמיתי. דופן הר הגעש הפונה לעיר נפתחה כשערי הגיהנום, ענן לוהט פרץ ממעמקי ההר ומיהר במורד המדרון בשאגה איומה, סוחף את כל מה שנקרה בדרכו. המתקפה הבאה הושקה על ידי זרמי לבה חמה, שזחלו במורד המדרון, והרסו כרמים, מבנים וכל היצורים החיים. תושבי העיר מוכי האימה מיהרו לים, אבל זה היה מאוחר מדי: חרוט מונט פלה פרץ שוב בלהבות. שתי דקות לאחר מכן פגע בעיר ענן של אפר וגזים געשיים, שהטמפרטורה שלהם הגיעה ל-700 מעלות צלזיוס. סופת האבנים והאפר שהתפתחה לאחר מכן חיסלה את העיר המשגשגת מעל פני האדמה והרסה 17 ספינות קיטור בנמל שעגנו ברציף. רק ספינת קיטור אחת, הרודאם, מעשנת ומלאה עד אפס אפר, הצליחה להימלט מהגיהנום הזה. המים בנמל רתחו, וכל העדים להתפרצות הר הגעש מונט פלה, למעט שני אנשים, אחד מהם היה אסיר שנכלא בחדר תת-קרקעי, מתו.
הזוועות של הר הגעש מונט פלה לא הוגבלו רק לאסון של 8 במאי 1902. ב-2 ביוני, סערה חמה חזקה עוד יותר שטפה את חורבותיה של סן-פייר. כל מה שנותר מהעיר היו אבנים מפוזרות המעורבות באפר ופליטות געשיות. כ-2,000 בני אדם נוספים מתו באותו יום - מצילים, מהנדסים ומלחים שהגיעו לאי מרטיניק כדי להעניק סיוע לקורבנות.
חוקרים מאמינים כי לתושבי סן-פייר לא הייתה הזדמנות אחת להימלט. הענן הוולקני שכיסה את העיר היה אמולסיה קטלנית של גזים רעילים לוהטים, קיטור ואבק לבה לוהט. בלוע הר הגעש הייתה לו טמפרטורה של 980 מעלות צלזיוס והיא נעה במהירות של 500 קמ"ש. ממצאים של בקבוקי זכוכית מומסים למחצה בהריסות מלמדים מה הייתה הטמפרטורה בעיר. ברדיוס של 2 קילומטר מהר הגעש, כל האזור היה מכוסה ממש במסה מוצקה של אבנים, שכל אחת מהן שקלה עד 30 טון.
"סיסמוגרפים חיים" הזהירו את תושבי האי מרטיניק מפני האסון הממשמש ובא. ציפורים נודדות שהתחשקו לאגם ליד סן-פייר עזבו אותו לפתע, ואחריהם "תושבי הערים" - דרורים ועורבים. ערב ההתפרצות הופיעו נחשים רבים בשכונות רבות בעיר, שהתנהגו בתוקפנות חריגה ותקפו אנשים וחיות בית. הסיבה להתנהגות זו של בעלי החיים הייתה ככל הנראה עלייה בטמפרטורת הקרקע ועלייה בריכוז הגזים הוולקניים באוויר.
